אדדי נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח

פסק דין

כללי

בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1961, טוען כי נפגע בתאונת דרכים ביום 16.8.08 עת נהג באופנוע מסוג פיאג'ו בעל מס' רישוי 3603610, המבוטח על פי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970 על ידי הנתבעת. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק, כאשר טענתה העיקרית של הנתבעת בנושא החבות היא, כי בעת התאונה התובע נהג באופנוע אחר, חסר כיסוי ביטוחי, ולא באופנוע שהיה מבוטח על ידה. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בשאלת החבות.

הראיות

התובע הגיש שני תצהירים, האחד, תצהיר נסיבות מתאריך 27.7.09, השני, במסגרת הגשת הראיות בתיק, מתאריך 2.2.10. פירוט הנסיבות בשני התצהירים דומה וההתייחסות להלן תהיה לתצהיר מתאריך 2.2.10. התובע ציין בתצהירו כי התאונה ארעה בשעה 12:00 לערך בחוף סירונית בנתניה, עת נסע באופנוע בצידו הימני של הכביש, בחניון החוף, כאשר לפתע הגיח מולו אופנוע אחר, בעל מס' רישוי 3253510 והתנגש בו. כתוצאה מהתאונה עף מהאופנוע בו נהג, נגרם לו שבר בקרסול ועובר אורח הזמין עבורו אמבולנס. לאחר מכן פונה באמצעות האמבולנס לביה"ח מאיר. באשר להתרחשות מיד לאחר פגיעתו ציין: "ממקום התאונה התקשרתי לבני עידו, שהודיע ככל הנראה לאחיו – אמיר, אודות קרות התאונה. אמיר, בני, הגיע למקום התאונה, בעודו נוהג על אופנוע מס' רישוי 3746364 מדגם מנוע G344E". מהמסמכים שצורפו לתצהיר עולה כי אופנוע בעל מס' רישוי 3603610, לגביו טוען התובע, כאמור, כי היה מעורב בתאונה, היה במועד הרלוונטי בבעלות כהן אליסף, כאשר תעודת הביטוח הוצאה על ידי חברת עידו את יריב בע"מ. מדובר באופנוע משנת ייצור 2001 בנפח מנוע של 49 סמ"ק.

התובע צירף את הודעתו במשטרה לגבי התאונה מתאריך 2.9.08, שם רשם כי האופנוע בו נסע היה בעל מספר 3603610. בהודעתו זו ציין כי התנגש בו קטנוע אחר, אך לא ציין את מספר הרישוי של הקטנוע האחר. הוא ציין כי לאחר התאונה נותרו שני הנהגים "שרועים על הכביש". גם באישור המשטרה לגבי פרטי התאונה לא מופיעים פרטי הרכב המעורב. נרשמו רק פרטי האופנוע בו טען התובע כי נהג.

מסמך נוסף שצורף לתצהיר התובע הוא דו"ח מד"א מיום הארוע. בדו"ח נרשמו פרטי התובע, תלונותיו, אנמנזה וכן פרטי כלי הרכב המעורבים בתאונה. פרטי הרכבים שנרשמו כמעורבים בתאונה הם: "מס': 1 מספר רישוי : 3746364 סוג: ישראלי (רכב במשרד הרישוי). מס' : 2 מספר רישוי : 3253510 סוג: ישראלי (רכב במשרד הרישוי)". צוין כי ההודעה על הארוע התקבלה בשעה 12:26, הניידת הגיעה בשעה 12:32, הפינוי היה בשעה 12:43 וההגעה לבית החולים בשעה 13:03. על הדו"ח חתומים רופא נט"ן ד"ר עילם דן והפרמדיק ישראל דהרי. עוד צוינו שמות נהג הניידת, משתלם מד"א וקצמ"ש. מדו"ח מד"א עולה, אם כן, כי האופנוע בו נהג התובע בעת התאונה היה אופנוע שמספרו 3746364, כאשר אין חולק כי אופנוע זה לא היה מבוטח כחוק בעת הארוע. התובע התייחס לרישום זה בשני תצהיריו וציין כי מדובר בטעות וכי: "סביר מאד להניח, כי מקור הטעות נבע מהעובדה כי בזירת התאונה, ולאחר שהגיע בני, היו שלושה אופנועים, כאשר שני אופנועים היו אף מאותו דגם". הוא ציין כי נוכח טענות הנתבעת כי נהג באופנוע מס' 3746364 ולא באופנוע שהיה מבוטח אצלה, פנה באמצעות בא כוחו למד"א בבקשה לערוך בירור בנושא. הוצג מכתבו של ב"כ התובע מתאריך 18.3.09 ותשובת מד"א בה נרשם כי "הרישום ...נועד לצרכים פנימיים של מד"א...בטופס חולה/ נפגע נרשמים כלל כלי הרכב המעורבים בתאונה ואין קשר או יחוס לפצוע מסוים...הרישום שנעשה בטופס הוא כנדרש וכמקובל".

התובע ציין בתצהירו כי האופנוע ניזוק כתוצאה מהתאונה ותוקן במוסך ש.ח. אופנועים. לתצהיר צורף צילום לא קריא של חשבונית מתאריך 18.8.08 מש.ח. אופנועים, מופנית לעידו את יריב, על סך 600 ₪ כולל מע"מ, ששולמו במזומן, כאשר מספר הרכב המופיע על גבי החשבונית אינו קריא במלואו וגם פרטי העבודה שבוצעה אינם קריאים כלל.

בחקירתו אישר התובע כי ידע שהנתבעת טוענת כי האופנוע בו נסע אינו האופנוע המבוטח על ידה. הוא נשאל מדוע לא המציא תמונות של שני האופנועים והשיב כי כאשר התבקש לעשות כן: "האופנוע כבר לא היה קיים" (עמ' 10 שורות 2-5). הוא נשאל מדוע לא ציין במשטרה את פרטי האופנוע האחר שהתנגש בו והשיב: "לא שאלו אותי" (שם, שורות 6-15). הוא אישר כי אחרי התאונה גם נהג האופנוע המעורב נותר במקום: "הוא לא יכול היה לברוח" (שם, שורות 16-18) אך הוא לא לקח ממנו פרטים: "אני שכבתי על הרצפה והחזקתי את הרגל" (שם, שורות 19-20). גם בנו שהגיע למקום לא לקח פרטים מהנהג המעורב (שם, שורות 21 ואילך). תחילה ציין כי אינו יודע את פרטי הרכב המעורב. כאשר נשאל אם נסה לברר מיהו הנהג המעורב השיב: "אמרו לי, הוא מוכר, בשוק, בעיר". כאשר נשאל מה שמו השיב :"אני לא זוכר בדיוק, בערך יהודה, אני מכיר אותו בפנים. לא עולה לי בראש כרגע. אחרי המקרה הכרתי אותו בפנים" הוא לא ביקש ממנו להגיע לעדות בבית המשפט: "בהתחלה לא חשבתי על זה. גם לא ידעתי שרשמו פרטים לא נכונים בהתחלה...מדובר באדם פרובלמטי, לא חסיד אומות העולם, בחור בעייתי, בהתחלה הוא בא אלי וכעס, ואנשים הרגיעו אותו, אז ניסיתי לא להתקרב אליו. הוא נראה אדם שאם תבקש משהו הוא ינסה לסחוט אותך. אם היית מברר פרטים מדויקים עליו היית יודע במה מדובר" (עמ' 11). לאחר מכן הוסיף: "הבחור גם לא יכול היה לדעת במה מדובר, הוא היה בצד ושיחק אותה מעולף או מעורפל. אם דברים כאלה היו צריכים להאמר, עוה"ד שלי הייתה צריכה לטפל בזה. אני לא מאמין שהוא ידע במה מדובר. הייתה המולה והיו מכוניות. היה מלא דם ברצפה. אז הסיטואציה לא הייתה לשאול אותו פרטים" (עמ' 12 שורות 1-4). הוא נשאל אם חוץ ממנו ומהנהג המעורב היו אנשים נוספים במקום והשיב: "מלא". הוא ציין כי הוא מכיר ב"פנים" חלק מהאנשים, "הרבה אמרו לי אחרי זה, וואו, איך אתה הולך". למרות זאת לא ביקש מאיש להעיד: "זה לא אנשים שאני מכיר אישית" (שם, שורות 5-10). הוא נשאל מדוע לא זימן לבית המשפט את מי שחתם על טופס מד"א, בו, לטענתו, נפלה טעות, והשיב : "לא הבאתי, לא יודע למה, לא חקרתי במי מדובר" (שם, שורות 13-15). והוסיף: "נניח הייתי ניגש אליהם, מה הייתי אומר רשמתם בטעות, אבל לא נגשתי אליהם" (שם, שורות 18-19). הוא אינו זוכר איזה סוג אופנוע של צד ג' היה מעורב בתאונה (שם, שורות 20-21). הוא נשאל אם אופנוע בעל 50 סמ"ק דומה לאופנוע בעל 250 סמ"ק והשיב: "יש ביניהם דמיון, אלה קטנועים" (עמ' 13 שורה 1). הוא אינו יודע אם היו שני אופנועים דומים במקום מתוך השלושה (עמ' 13 שורה 13). הוא הופנה לתצהירו שם רשם כי ההסבר לטעות הוא כי במקום היו שני אופנועים מאותו הדגם והשיב: "אני לא יודע מה אמרתי בתצהירי, סביר להניח שזה יכול להיות, אני לא ראיתי את הקטנוע, הקטנוע שלו היה מפורק לגמרי. חוץ מזה במצב בו הייתי נתון, והיו עוד מלא קטנועים שעמדו שם, באו נהגים ועצרו והייתה המולה" (שם, שורות 14-19). באשר לנזק שארע לאופנוע בו נהג ציין: "לא משהו רציני, משהו בצד, הבן שלי הכניס אותו לתיקון, הבן עדו...עדו שילם". הוא הופנה לתצהיר משנת 2009 שם ציין כי הוא שילם עבור התיקון והשיב: "הבן שלי שילם, אני הייתי פצוע בבית חולים איך יכולתי לשלם" (שם, שורה 22 ואילך). הוא אישר כי על נושא תיקון האופנוע למד מעדו (עמ' 14 שורות 20-21). הוא אישר כי הבעלות באופנוע לא הייתה על שם עדו: "הבן שלי קנה את העסק עם האופנוע, והאופנוע הייתה לו כנראה בעלות אחרת. בדיעבד התברר שהאופנוע לא בבעלות בני, זה התברר לי כשלקחתי את המסמכים...הוא שילם את הביטוח והוא עבד איתו" (עמ' 14 שורות 3-10). עדו נתן לו באותו היום את האופנוע: "אני קפצתי לים עם הקטנוע, פעם בכמה זמן אני יורד לים" (שם, שורות 11- 14). הוא נשאל מדוע עדו לא הגיע לעדות והשיב כי אין סיבה לכך (שם, שורות 18-19). באשר לאופנוע של אמיר – הוא הכיר האופנוע לפני התאונה, האופנוע היה בבית כמו יתר האופנועים, אך:"בד"כ אני לוקח את האופנוע של עדו כי עדו משתמש עם הרכב. פה ושם הייתי לוקח גם את האופנוע של אמיר, אבל זה היה אחרי התאונה. לפני כן כמעט ולא לקחתי את האופנוע של אמיר. לעדו הייתי משאיר את האוטו ולוקח את האופנוע. נכון שאין לי שום בעיה לקחת את האופנוע של אמיר. לא היה ביטוח לאופנוע של אמיר. לא ידעתי שאין ביטוח". הוא אינו זוכר מתי נודע לו שאין ביטוח: "לא התעמקתי בזה" (עמ' 15 שורות 1-15). הוא נשאל מדוע התקשר לעדו והשיב: "השעה הייתה 11:30, במקרה הוא היה בבית, אני מתאר לעצמי שהוא ישן, כשאני פצוע והטלפון בכיס, הרמתי טלפון לעדו. אנשים כנראה הזמינו אמבולנס. אמיר הגיע לפני האמבולנס. עדו בא עם הרכב אבל אמיר בא עם אופנוע שתי דקות....עדו בא ברכב עם אחיו הקטן". כשהוא התקשר לעדו אמיר היה יחד עמו בבית. (שם, שורות 16 ואילך).

מטעם התובע העיד גם בנו, אמיר הדדי, יליד 1985. הוא ציין בתצהירו כי ביום הארוע, בשעה 12:00 לערך, קיבל אחיו עדו שיחת טלפון מהתובע, אשר הודיע כי נפגע בתאונת דרכים. הוא ציין כי "מיד בתום שיחת הטלפון מיהרתי להגיע למקום התאונה...בעודי רוכב על קטנוע מס' רישוי 3746364". לתצהירו צירף את רישיון הרכב של אופנוע מס' 3746364. מדובר באופנוע משנת ייצור 2007, תוצר ימהה, דגם x-max 250, בעל נפח מנוע 249 סמ"ק, רשום על שם אמיר אדדי.

בחקירתו ציין אמיר כי הוא רכש את האופנוע שלו "פחות משנה לפני התאונה. לקטנוע לא היה ביטוח. אני הייתי קצין במודיעין אז...החלטתי שאני נוסע בתחבורה ציבורית לגלילות והחלטתי להקפיא את הביטוח...לא הייתי רוכב על הקטנוע. במקרה הזה כן נסעתי כי זה היה מקרה חירום". הוא ציין כי התובע לא רכב על האופנוע הזה כלל ורק הוא עצמו נסע עליו: "במקרים בודדים" (עמ' 17 שורות 1-12). ביום הארוע אחיו עדו קיבל את ההודעה על התאונה: "אני מקבל צעקה אמיר אבא עשה תאונה. ואז נסעתי למקום עם הקטנוע. עדו התלבש ונסע עם הרכב לאחר מכן. אני ישירות נסעתי עם הקטנוע". הוא השיב כי נסע עם הקטנוע ולא המתין לאחיו שנסע עם הרכב כי: "האינסטינקט הראשוני שלך זה להגיע למקום כדי לראות באיזה מצב הוא נמצא. אני לא הולך לטפל בו. אני רוצה בתור בנו לראות מה קרה לו. לא עליתי על הרכב כי קטנוע זה הרבה יותר מהיר...באמוציות של אותו רגע נסעתי עם הקטנוע בלי ביטוח" (שם, שורה 26 ואילך). כאשר הוא הגיע למקום האמבולנס עדיין לא הגיע: "הייתה המולה של הרבה אנשים". באשר לרכב צד ג' המעורב בתאונה ציין: "אני לא מכיר אותו. שמעתי שהיה שיכור, שמעתי מאנשים שהיו במקום בזמן התאונה, אני לא מכיר את האנשים שהיו שם, אנשים מהים, אולי פרצופים אני מכיר מנתניה". אחיו עדו הגיע מיד לאחר שהאמבולנס עזב את המקום. את האופנוע עליו רכב התובע לקח מהמקום ניר, אחיהם הקטן (עמ' 18).

טענות התובע

התובע טוען בסיכומיו כי יש לקבל גרסתו באשר לזיהוי האופנוע המעורב בתאונה. נטען כי הנתבעת לא הציגה ראיות לתמיכה בטענתה כי התובע נסע באופנוע אחר. נטען כי עדות התובע נתמכת בעדות בנו, אמיר, וכן בחשבונית על תיקון אותו אופנוע. נטען כי לא היה על התובע לזמן עדים נוספים לתמיכה בטענתו, כמו עוברי אורח, נהג צד ג', נציגי מד"א או בנו עדו. באשר לנהג צד ג' נטען, כי הסיכוי שנהג זה, אשר נפגע בעצמו בתאונה, ואשר היה מעורפל, מעולף ובגילופין, ימסור פרטים אודות מספר הרישוי של האופנוע בו נסע התובע – אפסי. גם הבן עדו לא יכול היה להוסיף דבר בשאלה שבמחלוקת, כי לא היה עד לתאונה ואחיו אמיר הגיע לזירה לפניו. גם נציגי מד"א הגיעו למקום אחרי הבן אמיר. נטען כי הנטל להביא ראיות להוכחת טענת מרמה מוטל על הנתבעת. נטען כי הנתבעת כלל לא הביאה ראיות, לא העידה חוקרים וגם לא העידה את נהג רכב צד ג'. באשר לרישום בדו"ח מד"א – טוען התובע – הוא פנה עוד בשנת 2009 וביקש לערוך בירור בנושא. נטען כי החתומים על הדו"ח לא היו עדים לתאונה. מד"א אינה רשות חוקרת ואין מתפקידה לברר ולחקור נסיבות תאונה. לכן, אין לייחס משקל ראייתי לדו"ח.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח תביעתו ואין להעביר את הנטל על כתפיה. נטען כי התובע ידע עוד מתחילת ההליך את כל טענות הנתבעת וידע היטב כי מועלת טענה להחלפת אופנועים. למרות זאת, בחר לא להעיד העדים הרלוונטיים שיכולים היו לתמוך בטענתו. אי הבאת העדים פועלת לחובתו. התובע ידע היטב מי היה נהג הרכב המעורב ובחר לא להביאו לבית המשפט. גם אם מדובר באדם "בעייתי" ניתן היה לזמנו ללא תצהיר. אותו אדם יכול היה לעזור לתובע להוכיח תביעתו ללא כל קושי. מכאן, שהמסקנה היא כי אם היה מובא לעדות הייתה עדותו מזיקה לתובע. לתובע עמדו למעלה משלוש שנים להוכיח תביעתו בכל דרך שהיא, אך הוא בחר לא לנקוף אצבע. מעדות התובע עולה כי היו במקום אנשים רבים נוספים אך גם אותם לא טרח להביא לעדות. הנתבעת מפנה לדו"ח מד"א שם צוינו מספרי הרכבים המעורבים. היא טוענת כי ההנחה לגבי מסמך בכתב היא כי הרישומים בו נכונים, אלא אם הוכחו טעות או זיוף. דו"ח מד"א הוא גם רשומה רפואית לכל דבר ועניין. מעבר למשמעות הטכנית של רישום מספרי הרכב, יש לכך גם משמעות כספית, שהרי על סמך טופס זה מבקש מד"א תשלום מחברת הביטוח על פינוי הנפגע. לכן, נטען, יש הקפדה על רישום נכון. ברור כי לא ניתן לקשור בין רישום כלי רכב לפצוע מסוים, כפי שענתה מד"א לפניית ב"כ התובע, אך ניתן לקשר בין מספרי הרישוי ובין מעורבות בתאונה באופן כללי. מד"א אמנם אינה רשות חוקרת אך יש לצאת מנקודת הנחה כי המסמך שנכתב נכתב בצורה נכונה ומדויקת, אלא אם הוכח אחרת, מה שלא נעשה בענייננו. בתשובת מד"א לא נאמר כי למסמך אין ערך ראייתי. על התובע היה להוכיח כי מדובר ברישום מוטעה ובנטל זה לא עמד. התובע בחר לא לזמן את עורכי הטופס למרות שהוגש כראיה מטעמו. הנתבעת מפנה לסתירות בעדות התובע. כך, תחילה טען כי יש זהות בין שני האופנועים, לאחר מכן טען כי אין לו מושג איך נראו האופנועים. באשר לחשבונית בדבר תיקון האופנוע – מדובר במסמך שאינו קריא ובכל מקרה, התובע אינו יודע על כך מידיעתו האישית. באשר לעדות הבן אמיר – מדובר בעדות שיש לראותה כעדות בעל דין, שהרי מדובר בבן משפחה המעוניין לעזור לאביו. עדות אמיר התבררה כמגמתית. בעוד שהתובע אישר כי רכב לעיתים על האופנוע של אמיר עובר לתאונה, השיב אמיר נחרצות כי אביו לא רכב על אופנוע זה. הנתבעת מסכמת וטוענת כי לתובע היה מניע להחליף האופנועים, מה שמתיישב עם הגעתו המהירה של אמיר למקום עם האופנוע המבוטח, על מנת לדווח כי האופנוע המבוטח היה המעורב בתאונה.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את חומר הראיות ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח תביעתו. לא הוכח כי הגרסה, על פיה האופנוע בו נהג במועד התאונה הוא האופנוע המבוטח על ידי הנתבעת, מסתברת יותר מהגרסה על פיה מדובר באופנוע אחר, האופנוע של בנו אמיר, שלא היה מבוטח. אני מקבלת גרסתו הבסיסית של התובע כי אכן נפגע בתאונה עת רכב על אופנוע במועד ובמקום הנטענים על ידו, כאשר אופנוע אחר התנגש בו. גרסה זו נתמכת גם ברישומים שנעשו על ידי מד"א במקום התאונה. עם זאת, על התובע להוכיח, במאזן הסתברויות, כי האופנוע בו נהג היה האופנוע המבוטח על ידי הנתבעת, בעל מס' רישוי 3603610 ולא אופנוע אחר. בנטל זה, לטעמי, לא עמד. אציין כי לא ניתן לקבל טענת התובע כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת דווקא, כיון שמדובר בטענת מרמה. הנטל הבסיסי להוכיח את העובדות המבססות את התביעה התביעה, לרבות היות הנתבעת מבטחת האופנוע בו נעשה שימוש בעת התאונה, מוטל על התובע. התובע אינו יכול לטעון טענות שונות בדבר חובותיה של הנתבעת כמבטחת, כאשר כלל לא הוכח שהנתבעת הייתה מבטחת האופנוע בו נעשה שימוש.

גרסת התובע באשר לאופנוע המעורב נתמכת בעדותו ובעדות בנו, וזאת בלבד. יש לזכור כי סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971 קובע, כי מקום בו התביעה מבוססת על עדות יחידה של בעל דין, כאשר בנו של התובע גם הוא נכלל בקטגוריה זו, של בעל דין, ללא סיוע של ראיות ממקור חיצוני, על בית המשפט לנמק מדוע הוא מסתפק בעדות זו. בענייננו, כפי שיפורט להלן, לא מצאתי הנמקה ראויה, אשר תצדיק במקרה זה הסתפקות בעדות התובע ובנו ואיני סבורה כי ניתן לבסס ממצא עובדתי, כי התובע נפגע עת רכב על האופנוע המבוטח על ידי הנתבעת, רק על סמך עדויות אלו.

כנגד עדות התובע ובנו קיימת ראיה חיצונית ואובייקטיבית, אשר צורפה על ידי התובע עצמו לתצהירו. ראיה זו, מחד, מחזקת את גרסת התובע בדבר עצם מעורבותו בתאונה, אך, מאידך, שוללת את גרסתו באשר לפרטי האופנוע בו נהג. מדובר ברישום שנעשה על ידי אנשי מד"א, בזמן אמת, לגבי הרכבים המעורבים בתאונה. בהתאם לרישום זה, האופנוע שהיה מבוטח על ידי הנתבעת לא היה האופנוע המעורב בתאונה. האופנוע המעורב היה זה שהיה שייך לבנו אמיר, אופנוע אשר לא היה מבוטח במועד הארוע. התובע, באמצעות בא כוחו, אמנם ניסה לפנות למד"א לאחר הגשת התביעה ולטעון כי מדובר בטעות, אך פנייתו נענתה בשלילה והרישום לא תוקן. ככל שעמד התובע על טענתו כי נפלה טעות ברישומים, היה עליו להזמין לעדות את מי שערך ומי שחתם על הטופס, כאשר שמות מי שהיה במקום מטעם מד"א נרשמו בטופס באופן ברור. הטענה בדבר טעות ברישומים אינה נתמכת בכל הסבר הגיוני. התובע ניסה תחילה להסביר בתצהיריו כי מקור הטעות נבע מכך שהיו במקום שני אופנועים בעלי אותו הדגם, אך חזר בו מהסבר זה בעדותו. הסבר זה גם אינו יכול להתקבל נוכח היות האופנוע המבוטח והאופנוע של אמיר מדגמים שונים ובעלי נפח מנוע שונה ונוכח עדותו של התובע כי האופנוע של הצד השלישי היה "מפורק לגמרי". נושא הטעות בהבחנה גם אינו הגיוני לאור עדות התובע כי במקום היו "מלא קטנועים", ואנשים רבים, כך שלא ברור מדוע הטעות ברישומים הייתה רק בין האופנועים של שני בניו של התובע ולא נרשם מספר רישוי של אופנוע אחר. הטעות אינה הגיונית גם לאור כך שסביר שלשני האופנועים המעורבים נגרמו פגיעות רכוש ומן הסתם נפלו על הקרקע ולא הוזזו עד הגעת ניידת מד"א, כך שסביר שנרשמו האופנועים לגביהם נצפו נזקי רכוש ונחזו כמעורבים בתאונה ולא אופנועים שעמדו בצד ולא היו מעורבים. צודקת גם הנתבעת בטענותיה כי לרישומים חשיבות כספית עבור מד"א, מה שיוצר הנחה כי הרישומים נעשים לאחר בדיקה ולא כלאחר יד. הרישומים בדו"ח מד"א מקימים נטל מוגבר על התובע, אשר מנסה לטעון כנגד ראיה בכתב, שנרשמה על ידי גורם אובייקטיבי בזמן אמת, להוכיח את טענותיו. בנטל זה לא עמד. התובע, כאמור, לא הציג כל ראיה ממקור חיצוני אשר תתמוך בטענה כי האופנוע המעורב היה זה המבוטח על ידי הנתבעת.

התובע ידע עוד בתחילת ההליך, כאשר יצוין שהתביעה הוגשה בדצמבר 2008 וכתב ההגנה בינואר 2009, כי הנתבעת טוענת כי האופנוע שהיה מעורב בתאונה אינו האופנוע שבוטח על ידה. הוא אישר כי ידע לאורך כל הדרך כי זו טענת הנתבעת. בנסיבות אלו, צודקת הנתבעת בטענתה, כי היה על התובע לפעול בכל דרך על מנת להציג בפני בית המשפט את מלוא הראיות אשר יתמכו בטענותיו ויסתרו את טענות הנתבעת בדבר פרטי האופנוע בו נהג. לכן, יש לזקוף לחובת התובע הימנעותו מהבאת עדים וראיות אשר יכלו לתמוך בגרסתו, ובראש ובראשונה את הצד השלישי שהיה מעורב בתאונה.